גזר דין בתיק ת"פ 26937-07-12

1.     הנאשם הורשע בעבירה של ניסיון שוד לפי סעיפים 402 (ב) ו - 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). נסיבות ביצוע העבירה, כמפורט בהכרעת הדין, היו כלהלן: בתאריך 3/7/12,  בסמוך לחצות, טיילו שתי קטינות כבנות 16 בשכונת ארמון הנציב ירושלים. הנאשם ניגש אליהן, הוציא ממכנסיו אקדח אוויר, כיוון את האקדח לעבר אחת מהן, דרך אותו ודרש מהמתלוננות כסף ואת מכשיר האייפון שאחזה אחת מהן בידה. לאחר שאחת הקטינות פרצה בבכי וזעקה לעזרה, הנאשם נמלט מהמקום.

2.     הנאשם הנו כבן 24, ובעברו אחת-עשרה הרשעות קודמות, בעבירות רבות. לעניין עברו של הנאשם, תבוא התייחסות בהמשך.

3.     על פי החלטת בית המשפט העליון, בע"פ 6133/13, שניתן בעניינו של הנאשם, ולאחר שהסנגוריה הציבורית שייצגה את הנאשם ביקשה להשתחרר מייצוגו של הנאשם בשלב הטיעונים לעונש, החליט בית המשפט העליון לשחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוג הנאשם, ונקבע כי הנאשם יטען לעצמו. יובהר כבר עתה כי הנאשם סירב לטעון לעצמו בשלב הטיעונים לעונש, ועל אף שהובהר לו כי ראוי שיעשה כן, הוא סירב, טען כי הוא חף מפשע ואמר כי יטען את טיעוניו בבית המשפט העליון.

4.     באת-כוח המאשימה הפנתה לנסיבות האירוע: הנאשם עשה שימוש באקדח אוויר באישון לילה כלפי שתי קטינות. יצוין ויובהר בשלב זה כי האקדח נראה כאקדח אמיתי לכל דבר ועניין. נטען כי מדובר בתופעה מדאיגה וחמורה, הפוגעת בציבור וברכושו. באה הפנייה לענישה שנפסקה במקרים אחרים, דומים, כגון שוד מכשיר סלולרי נייד. המאשימה לא התעלמה כי לנאשם בעיה נפשית, אולם על פי חוות הדעת שניתנו בעניינו הוא כשיר לעמוד לדין. הודגש כי הנאשם ביצע את מעשיו שכוונו כלפי שתי קטינות, ואף שלא נגרם נזק כלכלי, נגרם נזק להן נפשי וניתן היה להתרשם מכך שעה שהקטינות העידו בבית המשפט. מתוך אלה, טענה המאשימה כי מתחם העונש הראוי הנו בין שתי שנות מאסר לחמש שנות מאסר, ונוכח נסיבות האירוע ועברו המכביד של הנאשם, כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה בן שמונה חודשים, יש לגזור את עונשו של הנאשם ברף העליון של המתחם.

5.     תיקון 113 לחוק העונשין קבע את עקרון ההלימה, שמשמעו אימוץ עקרון הגמול כעיקרון מנחה. לעקרון זה מעמד בכורה, אך לא מעמד בלעדי, ולצידו יסודות ענישה נוספים. יש לבדוק העבירה והעולה ממנה, לאחר מכן נסיבות אישיות. בחינת העבירה ונסיבותיה מביאה לקביעת מתחם הענישה. כלומר, העבירה מכתיבה את המתחם ושילוב הנסיבות האישיות במתחם, מכתיבים את גזירת הדין (ראו, בין היתר, ע"פ 8641/12). נקבע כי התיקון לחוק יצר מנגנון תלת שלבי לגזירת העונש. בשלב הראשון יש לבדוק האם מדובר באירוע אחד או בכמה אירועים. בענייננו מדובר באירוע אחד. בשלב השני - יש לקבוע את מתחם הענישה הראוי, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע בביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה, לרבות תכנון, חלקו של הנאשם, הנזק הצפוי וזה שנגרם, נסיבות ביצוע העבירה, וכמפורט בסעיף 40 ט' לחוק העונשין. יישום אלה מוליך לכך שבענייננו, המתחם הראוי הנו שתי שנות מאסר ועד שש שנות מאסר. בשלב השלישי - יש לגזור את העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה: הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות שיקולי גיל, נזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה וההרשעה, מידת האחריות של שהנאשם למעשיו, אפשרויות שיקום, נסיבות חיים קשות, חלוף הזמן ועברו הפלילי של הנאשם או העדר עבר. בעניינו של הנאשם, חומרת מעשיו באה לביטוי בכך שעשה שימוש באקדח אוויר שנראה כאקדח לכל דבר, תוך שדרך אותו מול שתי קטינות, בהלכן ברחוב בשכונת מגוריהן בחצות הלילה, זאת על מנת לגזול מהן מכשיר אייפון. לכך מצטבר עברו הפלילי של הנאשם: כאמור, לנאשם אחת-עשרה הרשעות קודמות בעבירות רכוש ובעבירות גוף. הנאשם ריצה לא אחת מאסרים בפועל לתקופות לא קצרות יחסית. הזדמנויות שניתנו לנאשם בעבר, בהיותו קטין, בכך שאף שעבר עבירות קשות, נמנע בית המשפט מלהרשיעו, לא נוצלו על ידו. הנאשם הורשע, בין היתר, גם בעבירה של שוד מזויין, וריצה מאסר בפועל בגין כך לתקופה של שמונה-עשר חודשים. כאמור, כנגד הנאשם מאסר מותנה לתקופת שמונה חודשים. כזכור, הנאשם הנו כבן 24, והעבירות הרבות שביצע, בוצעו על פני פרק זמן קצר יחסית, הוא ריצה עונשי מאסר לא פעם ולתקופות לא קצרות, והמעשים נשוא תיק זה, בוצעו זמן קצר ביותר לאחר שחרורו ממאסר. כל אלה מעידים כי הנאשם לא למד את לקחו וכי אין בעונשים שהוטלו עליו כדי לרסנו.

6.     שקלול כל האמור לעיל מוליך למסקנה כי העונש הנגזר על הנאשם הנו כלהלן:

א.     מאסר בפועל לתקופה של שנתיים ושמונה חודשים. תחילת מאסרו מיום מעצרו.

ב.     הפעלת המאסר המותנה לתקופת שמונה חודשים שנגזר על הנאשם בת"פ 839-12-11. תקופה זו תצטבר לתקופת המאסר שבסעיף א' לעיל.

ג.      מאסר מותנה לתקופה של עשרה חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.

        זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מיום.

ניתן היום,  י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, במעמד באת-כוח המאשימה והנאשם בעצמו.